יש לי כמה אהבות בחיים , אני מגדירה אותם ככה אבל אנשים אחרים מגדירים
אותם בתור אובססיות אחת האהבות הראשונות שלי היא ספרים , אני יכולה שעות לדבר על
ספרים וסופרים ומה השפעות שלהם עליי בחיי היום יום , אפשר לראות את זה כמו תקופות
, התקופה הנאיבית שהיא כמו של כולם אחר כך התקופה ההיסטורית ציונית (חסמבה \ אורי
וכו') ויש את הספרים שלא משנה איפה אתה
נמצא בחייך הם תמיד שם , לי יש כמה כאלה , קראו לי בכל מיני כינויים אבל אני לא
בטוחה שאני מתאימה להם , אני פשוט אוהבת
את המילה הכתובה , אני חיה אותה אני חייבת לקרוא כל דבר ושזה פשוט מצחיק.
אני יודעת אין לזה קשר לאהבות שלי אבל חשבתי שאני צריכה לשתף משהוא או
משהו אז כתבתי. חשבתי שאני צריכה לכתוב גם שאני בתוך משבר , אמרתי לא תמיד אני
אופטימית , אני חווה עכשיו משבר שהוא עצוב , כמה שאמרתי שאני אוהבת את הנכות שלי
באותה נשימה אני שונאת אותה. יצא לי לשבת
היום עם אמי והיא הורידה דמעה כי היא מתגעגעת לאמה ,סבתי ז"ל , היא אמרה
לי "יעל את לא יודעת כמה זה עצוב שאי
אשפר יותר לקרוא לאימא" והתשובה שלי הייתה שלי יותר עצוב , לי אף אחד לא יקרא
אימא , אני ידעת שאמרתי שאני לא רוצה ילדים אבל היום זה נפל לי , מה אני יהיה כל
החיים לבד , פשוט לבד ... זה כואב מאוד רק המחשבה על זה . ועוד יותר פתטי שאפילו להביא ילד לבד אני לא
יכולה כי אין לי כסף או מקום לטפל בו , ובעצם מחשבה אחת גוררת אחריה עוד אחת על כך
שאני לבד רק בגלל הנכות שלי , אני תמיד אומרת שבחרתי אבל לפעמים הבחירה היא נכפת עלייך תרצה או לא תרצה , אני לא יכולה
לקום מחר בבוקר ולהגיד "אני בריאה" זה בלתי אפשרי , עכשיו מה עושים קמים
מחר עם אותה הרגשה או שמנסים להמשיך הלאה?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה