כל כך הרבה פעמים
אמרו לי "את חייבת לכתוב את הסיפור שלך" וכל כך הרבה פעמים ניסיתי ,
אך השאלה שלי הייתה ונשארה ,
מאיפה ואיך אני בכלל מתחילה לכתוב , אמרו לי שבי ותתחילי לכתוב כל מה שעולה לך
לראש .
הכל התחיל
לפני שלושים שנה ושישה חודשים ביום שבו נולדתי כמובן שכמו רוב האנשים אני לא זוכרת
את היום הזה ושלא כמו רוב אנשים יום ההולדת הוא לא הסיבה שאותו אני זוכרת , יש משהו אחר שלא נותן לי לשכוח כל
יום , כל פעם שאני מביטה בראי , זה שם חי
נושם ובועט ה"מום" שלי ה"נכות" שלי הדבר שבנה אותי תרתי משמע
, הדבר שעשה אותי "יעל" .
אני נולדתי עם חיך ושפה שסועים
או מה שנקרא "שפת ארנבת" , היום
שאני רואה את זה וחושבת קיבלתי מתנה קיבלתי את היכולת להיות אני מבלי שום מסכה . כן יש ימים שאני חווה משבר מה לעשות אני לא
סופר-מן אבל עצם הידיעה שזה חלק מהחיים וקבלת המשבר כי בסופו של יום אחרי כל ירידה
תמיד ישנה עלייה ..... אבל זה משהו שכולנו לומדים בחיים , אני יודעת שזה לפעמים
נשמע רע אבל כדי לראות מעבר ל "נורמה" צריך שהחיים יתנו לנו מכה ומכה
רצינית כי אז הם לא יהיו בצד אחד הם יעברו
לצד השני , טוב רובם לא כולם כי אני בטוחה שיהיו כאלה שלא יקבלו ולא ירצו לקבל
אפילו את עצמם לשם העניין , אני הייתי כזאת ובתור אחת שנולדה לכל זה אבל זה תהליך
שכולם צריכים לעבור ואני לא מדברת רק על "נכים" כל אחד בתור אדם צריך
לעבור כברת דרך כדי להגיד שהוא מסופק מאיך שהוא וממה שהוא ובצעם הגדרה שהוא
"הוא" זה נשמע כמעט אוטופי אבל
רק כמעט כי אני יודעת שה אפשרי .
יצאתי עם בחור
"נכה" שהיה מתוסכל מהנכות שלו , שכעס על כולם על החברים שלו שמצאו אהבה למדו
והמשיכו את החיים שלהם כרגיל , מצד אחד כל כך הבנתי אותו כי זה לפעמים זה מעצבן
שכולם ממשיכים את החיים שלהם ורק אתה תקוע בלעבור את היום , לשרוד , לקבל את עצמך כל
בוקר ... במשך כל הפגישה ניסיתי לגרום לו לראות את הדברים היפים שיש בחיים גם שאתה
קצת נשאר מאחור , ואז הבנתי כמה אני ברת מזל שיש לי את המשפחה שיש לי את החברים
שיש לי שלמרות הכל הם עדיין חלק מחיי , שהם עדיין תומכים בי , שהם נשארו איתי שהם
קיבלו אותי מבלי שום הנחות בחיים התייחסו עלי כמו אל שאר האנשים . בפגישה השלישית
הוא הצליח לעשות את מה שאני נלחמת בו כל הזמן , הוא הצליח לי לחשוב שלא משנה מה
כולם ישפטו אותי בגלל המראה שלי , שאני לא אצליח בחיים בגלל איך שאני , שאני לא
אמצא אהבה בגלל זה ... "את בחורה מקסימה , נהדרת חכמה ומצחיקה שיש לה גוף
מדהים אבל " אני כל כך שונאת את
"אבל" הזה , "אבל רק עם לא הייתה לך את הבעיה בפנים היינו יכולים
להצליח בתור זוג" באותו רגע רציתי
להעיף את האדם הזה לכל הרוחות ולאחל לו רק את הרע שאפשר , אבל אז עצרתי לרגע
והבנתי משהו , הוא נולד כאדם רגיל והנכות
שלו הגיעה עליו בגיל צעיר שהוא לא היה מוכן ושעני אומרת נכות אני לא מדברת על נכות
פיזית או מנטאלית אלא על נכות שלו כאל אדם בחברה שלעלום לא יקבל את האחר את השונה
ממנו שהוא לא מנסה בכלל גם עם הוא עצמו טיפה אחר . כולם
שואלים מה הכי הייתי רוצה בחיים וזה פשוט מאוד ועם זאת בלתי אפשרי , אני
פשוט הייתי רוצה שהחברה לא תהייה מוגבלת עליי , כי אני לא רואה אותי בתור אחת שהיא
מוגדרת נכה , ואני לא מדברת על ללכת על
שני רגליים וכו' בהגדרה של נכה , אני רוצה שיווין אני רוצה למצוא עבודה , שהמעסיק
בראיון עבודה ירגיש מובך להסתכל עליי רק בגלל שאני נראית טיפה שונה. וזה רק על קצה
המזלג .
It all began thirty years and six months on which I, of course, like most people I'm not remembering this day and like most people is not the reason the birthday that I remember, there's something else that gives me forget every day, every time I looked in the mirror, it is a living breathing and kicking my "disability" & my "blemish " it literally built by me This has made me, "streamline".
I was born with the Cleft lip and palate or so-called "language of the rabbit", now I see it and I received a gift I got the ability to be me without any mask.
Yes there are days that I was experiencing a crisis of what to do I am not Super but it is part of the knowledge object and life crisis that at the end of the day after all the significant increase is always ... ... But this is something that we all learn in life, I know that sometimes sounded bad but to see beyond the "norm" that will give us a blow should a serious and that they are not on one side they go to ...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה